רבי מנחם
מנדיל מוויז'ניץ
נצר
למשפחת צדיקים נודעים. נולד בכ' אדר תק"צ לאביו רבי חיים
מקוסוב בעל "תורת חיים", בנו של רבי מנחם מענדיל מקוסוב בעל"אהבת שלום". כבר בילדותו
הצטיין בכשרונות מפליאים, ונתפרפם כעילוי. ובו בחר רבי
ישראל מרוז'ין כחתן לבתו מרים שנשאה לאשה בשנת
הר"ד.
עשר שנים ישב על התורה ועל העבודה על שולחן אביו
התמיד בלמודיו והוסיף חכמה על חכמתו עד שנתקבל
בשנת חרי"ד כרב בוויזניץ. עם פטירת אביו באותה
שנה פנו אליו חסידיו המרובים לאלפיהם שדבקו
בדרך העבודה של האדמו"ר הצעיר שמסירות הנפש
היא אחת מתכונותיה היעודיות. כבר בר"ה תרט"ו
היה אצלו קיבוץ גדול של חסידים ובתוכם מגדולי
הדור כגון רצ"ה מליסקה רבי שמעלקא מסעליש בסמח"ט
"צרור חיים" ורבי יחזקאל שרגא משינעווא ואחרים. את חסידיו
קירב רמ"מ באהבה ובידידות, ורבה היתה השפעתו
עליהם. את הכנסותיו המרובות היה מחלק בין עניים. את מצות הצדקה
קיים תוך התלהבות והכנות מיוחדות במינן.
רמ"מ
נפטר בכ"ט תשרי תרמ"ה. ואת מקומו מילא בנו בכורו רבי
ברוך שהדפיס גם את ספרו על התורה והמועדים
בשם "צמח צדיק" בגימטריא "מנחם מענדיל".
עיקר
עבודת האדם
עיקר
עבודת האדם צריך להיות שלא לצורך עצמו כלל
רק לצורך גבוה, לאוקמא שכינתא מעפרא ולחבר תפארת
ומלכות. וזה רמזו רז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם
פי' שלומד רק לחבר מכל שהוא אותיות מל"ך שרומז
למדת המלכות אל אדם שהוא מדת תפארת ע"ד הכתוב
כתפארת אדם וגו' כידוע. וגם שם הוי' במלוי אלפי"ן שגימ'
מ"ה כמנין אדם הוא בת"ת כידוע. ואז זוכה לדבק עצמו
בחי ההיים, כי חכ"ם גימ' חיי"ם ואד"ם במלוי אל"ף
דל"ת מ"מ גימ' תרכ"ה כמנין תרי"ג י"ב, ר"ל שבי"ב שעות
היום ובי"ב שעות הלילה צריך רק ללמוד תרי"ג
מצות. העיקר שתהיה לו דעה שלמה ואמונה ובטחון
בהשי"ת, ואז ממילא לא יעשה שום דבר לצרכו רק לצורך
גבוה.
ולכן הס"ת 'הלומ"ד מכ"ל אד"ם הוא למ"ד שגימ' שם
הבטחון אכדט"ם בסוד בטחו בה' עדי-ע"ד כידוע, וזה שביקש
דוד המלך ע"ה 'סעדני 'ואושעה 'ואשעה 'בחוקיך
'תמיד הר"ת עולים דע"ת והר"ת מן 'סעדיני 'ואושעה
'ואשעה 'בחוקיך גימ' לס"ד שם הבטחון כנ"ל. שהעיקר הוא
שתהיה לו דעת שלמה לבטוח בהשי"ת, ואז ממילא יעשה
הכל רק לצורך גבוה לייחד תו"מ. וזה ג"כ מש"ה
וספרתם לכם ממחרת השבת, ר"ל שיזהיר מדת המלכות, כי לכם אותיות
מלך, עם
ממחרת השבת שהוא תפארת, כי שבת דיממא הוא ת"ת כידוע, והעיקר
הוא הזמן המוכשר לזה בימי העומר שאז יראה לחפש
תיקון הנפש ולא יקלקל הצינור ח"ו. וזש"ה לנפש ר"ל
האותיות הקודמים והמאוחרים של אותיות נפש
שגימ' עמיר תק"ן שאז הזמן מוכשר לתקן נפשו שלא
יטמא בעמיו, רק ילמוד הכת"ר מצות לייחד קוב"ה ושכינתי', כי העמר בא
מן השערי"ם שגימ' כת"ר, לכן מרומז בר"ת וס"ת 'הכהנים 'בני
'אהר"ן בחשבון אותיות מנצפ"ך עם הו' אותיות גימ'
כתר שב"ת עם הב' תיבות שילמוד הכתר מצות רק לשבת
שמא דקוב"ה ולא יחשוב הנאת עצמו. ואז ממילא אין
מקום לקטרג עליו כיון שאינו עושה לצרוך עצמו
וממילא נמשכת עליו השפעת חסד ורחמים. צמה צדיק אמור
תפארת
ומלכות
ידוע
כי עיקר עבודתנו הוא לייהד קוב"ה ושכינתי' שהוא
תפארת ומלכות תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. וזה ע"י שאדם
עוסק בתורה שבכתב ותורה שבע"פ מייחד תו"מ. וכמשאחז"ל
איזהו חכם הלומד מכל אדם, שמחבר מכל שהוא אותיות מלך לאדם
שהוא תפארת כידוע, זאת היתה עבודת יוסף הצדיק
כי יוסף גי' ו' הויות שכל הו' מדות ישפיעו למלכות
שהוא יחוד תי"מ כידוע. ולכן אמר והנה השמש והירח משתחוים
לי כי שמש וירח רומז לתו"מ. וע"י יסוד יוסף הוא
מעבר כל ההשפעות. וזה משאחז"ל שגבי מתן תורה נראה
הקב"ה כזקן מלא רחמים כי זקן ג" יוס"ף ועוד אחד
יותר,
שע"י התוה"ק ממשיך שפע מכתר עליון המרומז בא'
להו' מדות הק' להשפיע למלכות כנ"ל. וזש"ה גל
עיני כי גל במלוי גימ"ל למ"ד גי' זקן שיהי' בבחי'
זקן כנ"ל, ע"י ואביטה נפלאות מחורתיך שע"י התוה"ק
זוכין לזה. וזה ענין ספירת ימי העומר שהם כמנין
ל"ב טו"ב, כי לב מרמז על תורה שבכתב שמסיימת בל'
ומתחלת בב' ולב במלוי גי' ו"פ כסא שהוא שש מעלות
לכסא תורה שבע"פ שיתא סדרי משנה כמבואר בפ'
בראשית, שאם מחבר תורה שבכתב לתורה שבע"פ כדי
שיהי' לו תיקון הנפש כי טוב באתב"ש הוא נפש זוכה
לפ"ז שיהי' גל עיני כנ"ל ולכן ביקש רשב"י קידם
פטירתו גל עיני כי בל"ג בעומר הוא הוד שבהוד
שמורה על גבור"ה ומחמת שמיחד הו' ספיה"ק להשפיע
למלכות נמתק גם הוד שבהוד ואז יה" זקן מלא רחמתם
שם לל"ג בעומר
מדת היסוד
במשנה
לחם וקידוש רבה, -- לכאורה הסדר מהופך כי הקידוש
הוא קודם האכילה? וי"ל הכוונה עפ"מ שפרשנו הפסוק
ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון. דהנה אנו רואים
שהאדם מכק עצמו בהכנה דרבה קודם התפלה ומייחד
מחשבתו אל השי"ת ואח"כ בעת התפלה אינו יכול
לייחד דיבור מחשבה ומעשה שיהיו כולם ביחד כראוי,
וכמ"פ מטרידין אותו מחשבות זרות. והענין הוא
מחמת שלא תיקן מדת יסוד יוסף. כי יסוד נמשך מן
הדעת מחשבה עליונה וכשלא תיקן מדת היסוד כראוי
אינו יכול לייחד מחשבה עם דיבור ומעשה כראוי. וזה שאמר הכתוב
ונקיתי פי' אע"פ שאדם מקדש ומנקה עצמו קודם
התפלה עכ"ז דמ"ם לא נקיתי כי דמ"ם ר"ת 'דיבור
'מחשבה 'מעשה שאינו יכול ינקות מחשבה שיהיה
ביחד כראוי כי וה' שוכן בציון. כי עיקר הקדושה הוא
בציון שגי' יוס"ף שרומז למדת יסוד שעיקר השראת
השכינה והקדושה העליונה על האדם הוא ע"י תיקון
מדת יסוד יוסף. ולכן צריך לעשות תשובה מקודם לתקן
מדת היסוד וליתן צדקה קודם התפלה בסוד פזר
נתן לאביונים, שמה שפזר בפגם היסוד נתקן ע"י שנותן
צדקה לאביונים כידוע. ואז זוכה לקדש ולטהר מחשבה דיבור
ומעשה ולאוקמא שכינתא מעפרא. ומרומז בפסוק 'מקימי
'מעפר 'דל ר"ת מחשב' דיבור מעשה שע"י שמייחד מחשבה
דיבור מעשה הוא מקים שכינתא מעפרא מאשפו"ת
ירי"ם אביו"ן ס"ת מח"ן שהוא נתינת הצדקה, שע"י נתינת
הצדקה מתקן מדת היסוד, ויכול לזכות לזה. וזה שמרמז במשנה
לחם וקדוש רבה פי' שע"י משנה לחם ב"פ לחם גי'
יוס"ף שמתקן מדת יסוד יוסף אז וקדוש רבה זוכה
לקדש ולטהר עצמו ומייחד מהשבה דיבור ומעשה
ואז מקימי מעפר דל שהוא השכינה הק' ויתגדל ויתקדש
שמי' רבה. שם לקוטים
אתערותא
דלתתא
ויאמר
אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו -- י"ל דאה
אדם רוצה לקדש עצמו להיוה אדם השלם צריך להיות
קודם אתערותא דלתתא לקדש עצמו מלמטה ואח"כ
מקדשין אותו מלמעלה כמשאחז"ל פתחו לי פתח כחודו
של מחט, ואח"כ מסייעין אותו מלמעלה ואלמלא עוזרו
אינו יכול לו. וזה ויאמר אלהים שהקב"ה אמר להאדם
נעשה אדם בצלמינו כדמותנו לעשות אדם השלם שיהיה
בצלמינו כדמותינו צריך שנעשה אני ואתה שיהי'
אתערותא דלתתא קודם ואח"כ מסייעין אותו מלמעלה
שם בראשית
הידוש
העולם
ידוע
דיציאת מצרים מורה על חידוש העולם, שראו הכל שיש
יכולת ביד הקב"ה לשדד המערכה ולשנות את הטבע
וזה לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ
מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ולכל היד
ההזקה וגומר- לעיני כל ישראל -- בראשית ברא אלהים
שע"י האותות והמופתים שעשה משה בארץ מצרים
שהיא עדות נאמנה על חידוש העולם נתוודע לעיני
כל ישראל כי בראשית ברא אלהים שהעולם נברא
ונתחדש. שם בראשית
שווי
משקל
העשיר
לא ירבה והדל לא ימעיט -- פי' העשיר צריך שירבה
בחי' לא שלא יהיה בעיניו כלל כדי שלא יבא לידי
התנשאות והדל לא ימעיט שימעט בחי' לא כדי שלא
יבא לידי שפלות יותר מדאי. רק יראה לתקן מעשיו
וידע שעדיין יוכל לבא לבחי' עשיר בתורה ובמצות.
שם כי תשא
מקורו
של רצון טוב
וכי
תזבחו זבח שלמים לה' לרצתכם תזבחוהו -- פ" כשאדם
רוצה לזבוח את יצרו כדי שיהיה שלמים לה' ר"ל
שיזכה לשלמות האמיתית. העצה לזה לרצונכם תזבחוהה
פי' שיזבח הרצון שלו שלא יעשה מה שהות רצון
שלו, רק מה שהוא רצון הקב"ה. העיקר הוא שיקדש
מחשבתו כי כל הרצונות הלא טובים באים מדעות
נפסדות ומהשבות לא טהורות. שם קדושים
מציאת
חן
ועתה
אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעיני נא את דרכיך
ואדעך למען אמצא חן בעיניך -- לכאורה יל"ד דהא
כבר אמר אם נא מצאתי חן שכבר מצא חן וא"כ למה אמר
אח"כ למען אמצא חן דמשמע דמקודם לא מצא חן? וי"ל הענין
בזה דהנה יש מציאת חן על ב' אופנים אחד שאדם
מצא חן בעיני ה' ע"י שעושה מעשים טובים ומקיים
כל המצות ועובד השי"ת כראוי. ואופן השני הוא דלפעמים
אדם עושה איזה מצוה במסידת נפש ומוצא חן בעיני
אלהים אע"פ שאינו כדאי, ע"ד יש קונה עולמו בשעה אחת. והנה משרע"ה
היה עניו וסבר שלא עשה שום מצוה כראוי מהמת
שלא השיג עדיין כראוי ולכן אינו כדאי לנשיאת
חן רק עכ"ז ידע שיש לו נשיאת חן מחמת שיש לו
מס"נ על ישראל אע"פ שאינו כדאי וזה שאמר ועתה
אם נא מצאתי חן בעיניך מחמת שיש לי מס"נ עבור
ישראל אע"פ שאיני כדאי הודיעיני נא את דרכיך
ואדעך שאשיג לעשות מצות ומש"ט למען אמצא חן
בעיניך על ידי מעשים טובים ג"כ שוהו יותר טוב.
שם לשבת צוֹה"מ
מוסר השכל
יפה
שיחתן של עבדי אבות שיפה לשיח ולדבר מהעובדות
של אבות הק' וליקח מוסר השכל, אחד היה אברהם ועכ"ז
הכניס בלב כל א' וא' אמונת אלקי עולם ואחר שנתנסה
בי' נסיונות אמר ואנכי עפר ואפר. ומזה ילמוד כל
אדם ק"ו בעצמה שיהיה כעיניו כאפס ואין, ועי"ז יזכה
לתורתן של בנים. שם חיי
היה קורא
את שמע
ויפל
על צואריו וגו'-- פירש"י אבל יעקב לא נפל על צוארי
יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע
ויש להבין ממ"נ אם היה אז זמן ק"ש מדוע לא קרא
יוסף ק"ש בזמנו ואם לא היה אז זמן ק"ש למה קרא
יעקב אז ק"ש? ואפשר לומר כי דרך הצדיקים שלא ליהנות
מעוה"ז כלל רק בעבודת השי"ת כמאמר דוד הע"ה כמו
חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי. ולכן
כשבא יעקב אבינו לראות את בנו יוסף אשר כבר
נתיאש ממנו וימאן להתנחם ומה גדלה בלבו ההנאה
והתשוקה לראותו חשב שאין כדאי להיות לו הנאה
ותשוקה כ"כ בדבר שנוגע בגשמיות בעוה"ז ונתן
עצה בנפשו לייחד השי"ת בגודל אהבה והנאה ותשוקה
זאת וזה שאחז"ל שהיה קורא את שמע. שם ויגש
שתי שבתות
י"ל טעם
למה השבת השניה של ר"ח ניסן נקראת שבת הגדול
רוב שבת ויקרא הוא שבת ראשונה ואח"כ שבת הגדול
שבת שניה, דהנה ידוע משאחז"ל בניסן נגאלו ובניסן
עתידין ליגאל. כי הוא דרועא ימינא מדת החסד, כמו שפרשנו
הגמ' בר"א בן ערך שב ממרחצאות של רפואה איעקר
תלמודי' וכשרצה לקרות בספרא החדש הזה לכם אמר
החדש היה לכם. ובודאי יש בדבר זה איזה ענין ניסתר? ואפשר דא' בזוה'ק
מאי אילת השחר לא הוא הי' חדא רחמנית דלית בכל
חיון דעלמא רחמנית כוותה כו', והיינו כי שחר מורה
על חסד כי הוא בוקר בוקר דאברהם שהוא חסד, וזה סוד כשחר
נכון מוצאה. וזה רחש לבי דבר טוב כי רחש אותיות שחר
שעי"ז רחש לבי דבר טוב, וזה בחודש ניסן שהוא חסד לכן אמר
על ההדש הזה לכם החד"ש היה לכ"ם, כי ההדש הזה
קאי על ניסן ואז ההרש אותיות השחר שנתעורר
מדת החס"ד שגימ' לכ"ם וזה ההר"ש הייה לב"כ וזמין
לזה ע"י התוה"ק הנרמז בס"ת שהס"ת הם מש"ה רומז
לתורת משה לכן ביקש חסד השי"ת שיחזור תלמודו.
והנה ידוע משאחז"ל אלמלי שמרו ישראל שני שבתות
מיד נגאלין ופי' בסה"ק תולדות י"י להעלות מדת
המלכות שנקרא שבת לבינה שנקרא שבת הגדול, וכבר פרשנו
דצריך שתי שבתות לזה שבת ראשונה למחילת העוונות
ולכן שבת ויקרא הוא שבת ראשונה למחילת עוונות
ואז ממילא השבת השניה היא שבת הגדול ומעלין
מדת המלכות לבינה; שבת הגדול. ואז הם שתי שבתות
ומיד נגאלין. לכן בא אח"כ תיכף פסח שאז נגאלו
ועתידין לגאול כן יזכינו השי"ת. שם ויקרא
ב
האדם
צריך להאיר נר נשמתו ולהעלות גם נר הרשעים
להקדושה להפוך החומר לצורה וזוכה לזה ע"י כתר
מצות של התוה"ק וע"י שמירת שבת קודש. ואז זוכה להשתי
שבתות שמיד נגאלין. וזה אל מול פני המנורה יאירו שבעת
הנרות כי ז' פעמים נ"ר עם מנר"ה גימ' שני אלפים
ס"ה כמנין כת"ר שב"ת שב"ח אהי"ה. שע"י הכתר מצות וש"ק
זוכה להשתי שבתות ולהגאולה שלמה המרומז בשם
אהי"ה ע"ד אהי' אשר אהי'. שלחני אליכם וזה שפירש"י
שתהא שלהבת עולה מאליה, כי שלהבת אותיות שבת לה'. ר"ל שזוכין
לבא לבחי' שבת קודש שכל דינים מתעברין מיניה
ולהמתיק שם אגל"א היוצא מר"ת 'אתה 'גבור יעולם
'אדני המורה על הגבורות. ואז ממילא נמשך השפעת חסד ורחמים.
שם בהעלותך
הדרשה
בשבת הגדול ובשבת תשובה
ענין
הדרשה בשבת הגדול כי דרשה הוא דרש ה' שעיקר
הדרשה צריך להיות להעלות ה' תתאה לשבת הגדול
שהוא בינה, כוונת הדרשה היא שמחדש פלפולים בהלכה
לאסור מה שהיה נראה מותר לפום רהיטא הכוונה
צריכה להיות להפריש בני ישראל מרע הנדבק בזה
שמחדש להתיר מה שהי' נראה אסור הכוונה הוא להעלות
הניהד"ק שיש בדבר זה מעמקי הקליפה. ולזה רמזו
רז"ל כי דרש דרש משה הוא אחד מהחצאין שבתורה
כי הדרשה צריכה להיות לשני חצאין להפריש את
בני ישראל מהרע הנדבק בהאיסור ושיראו להעלות
הניה"ק שבהיתר לשרשן. והותני הק' מריזין זצוק"ל היה
רגיל לספר בשבת הגדול שרב אחד היה רגיל לדרוש
בשבת הגדול ה' תשובה ובשבת תשובה ה' תשמישי
כלי חרס והיה דורש טוב לעמו כי בשבת תשובה צריך
להיות לב נשבר ונדכא בשגירת כלי חרס שידע שהוא
חרס מחרסי האדמה ובפסח שהוא מוחין דגדלות צריך
לשוב בתשובה שלמה שיהיה פה-סח לה והנזהר בפסח
מחמץ משהו שהוא היצה"ר מובטח לו שלא יחטא כל
השנה. שם לחודש ניסן
הסביבון
יש לרמז
רמז למה שנהגו הנערים לשחוק בחנוכה במה שקורין
"דרעדיל" וכותבין עליו ג' שנעה דאי' בספרים הק'
כי בהנוכה הוא הגמר טוב מהשנה כמ"ש תשב אנוש
עד דכ"ה שגם כ"ה שהוא כ"ה בכסה ולכן כותבין ג'
שנה שהוא ר"ת גמר שנה שאז הוא הגמר מהשנה וצריכין
לשוב בתשובה שלמה שיהי' לטובה שם לכפלה
מצוות
הצדקה
בכל
יום א' מימי השבוע עוד קודם התפלה מוכרח היה
שיהיו מוכנים תחת ידיו מאתים ר"כ לצדקה כדי
לחלק את הצדקה היה מחזיק שמש מיוחד שהלך כמה
פעמים בשליחות ומחלק בתוך העיר והכל היה ע"י
צירופים שמות הק' לתקן שרשם במקור עליון בכל
יום כאשר לבש תפלין דר"ת היו מוכנים בידו ח"י
זה"כ ובהם מילא אגרופו ואמר איזו תפלות ובקשות
ומכה על לבו ואח"כ נתנם ע"י איש עתי הנ"ל לחלקם.
המעות
שבוע שהיה מחלק לקרוביו אין אתנו יודע לכמה
יעלה כי מלבד המעות שקיבל בגלוי שעלו במכסת
אלפים רבים כפלים עלו המעות שהיו לו מחלק המסחרים
שלו עם ה"פוסיסורס' ומחזיקי שורים ו"קרעטשמי'
וסוחרי עצים למחצה לשליש ולרביע זה הניח הכל
לצדקה ובפרס מעות שקיבל עבור פד"נ הכל הלך לצדקות.
בצדק אמר הה"ק מהר"ר נחום ז"ל משטיפינעשט שגיסו
הרה"ק מוויזניצא לפי רוב הצלחתו בכל עניניו
ולפי רבוי האנשים הסרים למשמעתה נגידים קציני
ארץ ורוזנים גבירים חסידים גם יחד תעלה מכסת
ההכנסות שלו כאחד הרוטשילדים. אך בים דרכו וּשבילו
במים רבים בעניני הצדקה, ושם ינוחו כל הסכומים. אבן שתיה